1. א. הנתבעת היא חב' העוסקת בקניה ובמכירת כלי רכב משומשים והתובע רכש מהנתבעת מכונית מאזדה 6 שנת ייצור 2005 (להלן: "המכונית") ובנוסף לתמורה הכספית בסך 38,000 ש"ח, ששילם התובע לנתבעת הוא גם מסר לנתבעת רכב מאזדה משנת ייצור 1999 בהערכת שווי של 7,000 ש"ח ולכן, סה"כ שילם התובע לנתבעת עבור המכונית סך 45,000 ש"ח.
ב. א) לאחר שהמכונית הייתה מעורבת בתאונה, התברר לתובע, שהמכונית הייתה מחברת השכרה - דבר שלא נמסר לתובע בעת רכישת המכונית.
ב) לכן, משהתברר עניין זה לתובע, הוא הגיש תביעה זו, בה ביקש לחייב הנתבעת להשיב לו סך של 20,000 ש"ח.
2. א. א) הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו סבורה היא, שיש לדחות תביעת התובע, בטענה, שבעת הרכישה, קיבל התובע את מלוא המידע על הרכב והיה גילוי נאות ושקיפות מלאה ורק לאחר שהרכב נמצא מתאים לצרכיו - החליט התובע לרכוש הרכב.
ב) בעת המכירה, עודכן התובע על ידי המוכר מטעם הנתבעת, שהרכב היה בבעלות יד שנייה וכי היד הראשונה הייתה ליסינג וכך גם תומחרה המכונית בעת המכירה.
3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני מחליט שיש לדחות את תביעת התובע - זאת לאור הנימוקים הבאים:
א. א) התובע הגיש תביעתו להחזר סך של 20,000 ש"ח, כאשר תביעת סכום זה בלתי מוכח - מה עוד, שהתובע טוען, שחברת הביטוח החתימה אותו על טפסים, שאם יתגלה שמכונית הייתה רשומה על שם חברה, יפחיתו מערך המכונית סך של 11,000 ש"ח ולכן, לא ברור ולא הוסבר ולא הוכח, מדוע תבע התובע סך של 20,000 ש"ח.
התובע עצמו, היה ער לסכום שתבע בתביעה והצהיר בבית המשפט, שלמעשה, אין הוא רוצה סך של 20,000 ש"ח, אלא אך ורק הסכום שהפסיד - הוא הסך של 11,000 ש"ח. (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 21- 22).
ב) מכל מקום, לא בשל האמור לעיל בלבד, החליט בית המשפט שיש לדחות את התביעה, אלא התביעה נדחתה לאור העובדה, שהתובע לא הוכיח טענותיו - למעשה- טענה אחת בלבד, שבעת שהמכונית נמכרה לו, הוסתרה ממנו העובדה, שהמכונית הייתה של חברת השכרה.
ב. א) התובע רכש המכונית על פי הסכם מכירה מיום 18.12.12 וביום 19.12.12 ביצע התובע העברת בעלות. (ראה מוצג נ/3).
ברישיון הרכב, אשר צלום ממנו צורף לכתב התביעה, לא נרשמו בעלים נוספים למעט שמו של בעל הרכב הקודם מר כפיף תומר. (ראה גם מוצג נ/1).
ב) בבית המשפט, התייחס התובע לשווי הרכב אותו מסר לנתבעת יחד עם הסך של 38,000 ש"ח, אך לשווי זה אין נפקא מינה, משום שלא זה הוא נשוא הדיון, אלא השאלה השנויה במחלוקת היא, האם הוסתרה מהתובע העובדה, שהמכונית הייתה קודם לכן של חברת השכרה.
ג. א) התובע הלין על כך, שבעת רכישת הרכב, נמסר לידיו מסמך שהיה פג תוקף בזמן הקנייה והמוכר החתים אותו, שעל התובע לגשת למשרד הרישוי להעביר הבעלות. (עמ' 2 לפ',ש' 1- 3).
העובדה, שהתובע יכול היה לגלות מבעוד מועד את היות המכונית רשומה קודם לכן ע"ש חברה באה לידי ביטוי בעדותו של התובע המעיד:" אחרי שהאוטו עשה תאונה, נבדק במשרד הרישוי והתגלה שהוא חברה". (עמ' 3 לפ',ש' 1).
כך, שאם אכן כך אמר לו המוכר, אזי כבר בעת העברת הבעלות יכול היה התובע לברר את עברה של המכונית ולא היה צורך להמתין עד שתקרה תאונה ואם היה מגלה, סמוך לאחר הרכישה, שאכן המכונית הייתה בבעלות קודמת של חברה להשכרה - אזי יכול היה כבר אז לכלכל את צעדיו לגבי רכישת הרכב.
ב) מר אברהם רוזן - נציג הנתבעת- (להלן:"מר רוזן"), העיד בבית המשפט, שהמכונית אשר נמכרה לתובע היא מכונית שנרכשה קודם לכן על ידי הנתבעת כמכונית פרטית וברישיון הרכב לא היה כתוב, שהבעלים הקודם הייתה חברה ואף הגיש את חוזה הרכישה מהמוכר הקודם ושגם שם כתוב שמדובר במכונית פרטית ולא של חברה. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 6- 11 וראה מוצג נ/2).
ג) התובע לא הוכיח, שבעת שהוא רכש המכונית ידעה הנתבעת שבעברו היה רכב זה בבעלות חברת השכרה - מה עוד שהנתבעת הציגה בפני בית המשפט מסמכים הקשורים למכונית זו והמראים שהרשום שם הוא בעלים פרטי ולא נרשמו בעלים נוספים. (ראה גם דברי מר רוזן בעמ' 2 לפ',ש' 23- 24).
ד. אם לא די בכל הנימוקים הנ"ל כדי לדחות את תביעת התובע, הרי שלנימוקים הנ"ל יש להוסיף נימוק נוסף חשוב ומכריע, שהתובע כלל לא הוכיח, שמהפיצוי שקיבל התובע בגין התאונה שאירעה למכונית הופחת סך של 11,000 ש"ח או סכום כלשהו בשל סיבה כזאת או אחרת.
4. לאור הנימוקים הפורטים לעיל, אני קובע, שהתובע לא הוכיח תביעתו ודין התביעה להידחות.